<h1>שו"ת הרשב"ש סימן רצ"ט</h1>
<h2>דף מט:</h2>
עוד שאלת. מה שמשערים בששים אם הוא באומד או במשקל או במדה. תשובה. בפרק גיד הנשה אמר ר' חנינא כשמשערין משערין ברוטב ובקיפה, וקיפה היינו דק דק המתאסף בשולי הקדרה מבשר ותבלין. ובפרק המנחות והנסכים [מנחות ק"ד ע"א] תניא ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה דם נבלות ב"ש מטהרין וב"ה מטמאין אמר ר' יוסי ב"ר יהודה אף כשטמאו ב"ה לא טמאו אלא ברביעית הואיל ויכול ליקרש ולעמוד על כזית. ובפרק המוציא [שבת ע"ז ע"א] גבי הא דתנן המוציא יין כדי מזיגת הכוס אמרינן יבש בכזית דברי ר' נתן, אמר ר' יוסף ר' נתן ורבי יוסי בר יהודה אמרו דבר אחד ר' נתן הא דאמרן ר' יוסי בר יהודה דתניא ר' יוסי בר יהודה אומר ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וכו' עד הואיל ויכול ליקרש ולעמוד על כזית, אמר ליה אביי דילמא לא היא עד כאן לא אמר ר' נתן דכזית הוי רביעית אלא ביין דקליש אבל דם דסמיך כזית לא הוי רביעית א"נ עד כאן לא קאמר רבי יוסי בר יהודה התם דכזית סגי ליה ברביעית אלא בדם דסמיך אבל ביין דקליש הוי יותר מרביעית וכי מפיק פחות מכזית נמי לחייב. וכתב הר"ן ז"ל [חולין ל"ד ע"ב בדפי הרי"ף] שמכאן למד הרא"ה ז"ל מה שכתב בפירוש הלכותיו והוי יודע שכשמשערין ברוטב משערין לכזית ביצה ומחצה של רוטב שכן שיעורו שאם יקרש יעמוד על כזית ע"כ. ואע"ג דאביי דחי לדרב יוסף בלישנא דדילמא, לא שבקינן מאי דפשיט ליה לרב יוסף משום דמאי דמספקא לאביי. ומשמע מדברי הרא"ה דעיקר שיעורא הוא (במשקל ולא) במדה [ולא במשקל] ולא באומד עין, אבל הר"ן ז"ל דחה דבריו, וכתב דכיון דאמרינן דמשערין ברוטב סתמא משמע דכמות שהוא משערין אותו, שכך שיערו חכמים ז"ל שאין לך שנותן טעם יותר מששים אפילו ברוטב, שאם לא כן היינו צריכים לחוש ולתת דברינו לשיעורין ולעיין באיסור והיתר אם הוא דק או עב, עכ"ל. ולפי הסברא הזו אין לשער אלא במדה באומד יפה.
ואני אומר דפלוגתא דאמוראי היא בפרק כל המנחות [נ"ד ע"א] דאמרינן התם דרב ור' חייא ור' יוחנן אמרו גבי בשר העגל שנתפח ובשר זקנה שנתמעך שמשערין כמו שהן תנן, כלומר כמו שהן עכשיו שאנו רוצים לשער בהן ולא כמו שהיו קודם לכן, וריש לקיש ושמואל אמרי לכמות שהן משתערין, כלומר כמו שהיו קודם השיעור שאנו רוצים לשער ולא כמו עכשו שאנו רוצים לשער בהן. דקא מותבי לכל חד מינייהו ומתרצי להו בגמרא אליבא דכל חד וחד מינייהו. וכיון דלא איפסיק כחד מינייהו הדרינן לכללין דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי כדאיתא בפרק יש בכור [בכורות מ"ט ע"ב], ור' יוחנן ושמואל הלכה כר' יוחנן כדאיתא בפרק מי שהוציאוהו [ערובין מ"ז ע"ב], ור' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן כדאיתא בפרק החולץ [יבמות ל"ו ע"א] בר מהנהו תלת, א"כ כמות שהוא משערין ולא לכמות שהיו משערין, וכמו שאין משערין לומר כמה היה קודם לכן בבשר עגל ובבשר זקנה הם, הכי נמי בתערובת איסורין אין משערין אלא כמות שהיה, ונתקיימו דברי הר"ן ז"ל לע"ד אע"פ שאין דבריו צריכין חיזוק.
